רכב ודו- גלגלי

לכאורה אין בגרסת ה-Spec B של סובארו לגאסי משהו שאמור לפתות במיוחד את חובבי הרכב. אמרנו לכאורה, כן?

הקטנה החדשה של ניסאן מסמנת עידן חדש אצל היצרנית היפנית. למרות מראה מיניוואני, מטרתה לתפוס את מקום האלמרה המשפחתית, עם קריצה לנישה ייחודית. יצאנו לבדוק

סופר ספורט גרמני - כוח, מוח ותקוות לגנוב לקוחות מהיפניים והאיטלקיים

לאחר ההצלחה במסלולי האנדורו והסופרמוטו, מגיעה התגלית של אפריליה לכביש

יש עקומות שלא כדאי לטעות בהן, שכדאי גם לדעת איך לקחת אותן, גם באיזו מהירות ובעיקר באיזו מכונית ובאיזו קונפיגורציה (צמיגים, בולמי זעזועים, סוג מכונית וכד').

כהרגלי, לקחתי את המכונית בנמל התעופה. הזמנתי פורד פוקוס כי שמעתי שזוהי מכונית "לנהג", דבר שהיה חשוב לי מאוד מכיוון שהיא עמדה לבלות איתי 3 ימים של נהיגה בהרים של אזור MONTPELLIER בדרום צרפת. כבישים צרים ומפותלים, עליות חדות כמו גם ירידות כמובן. נסעתי להכרת מסלול לקראת ראלי CEVENNES.

נכנסתי למכונית בהרגשה מעורבת, מצד אחד מכונית מרוץ אמיתית, שהוכיחה את עצמה באלפי מרוצים, מצד שני אני לא מת על פורשה. לרוב יש להן תת היגוי כרוני והן קשות לשליטה בתנאים קיצוניים, בעיקר בהיגוי יתר.

לקחתי את ההונדה אקורד 2.4 ליטר מהיבואן תוך היזכרות נוסטלגית בהונדה אקורד R שכל כך אהבתי

היה לי העונג לקבל את המכונית, יחד עם עוד 3 אנשים ומטען, בנמל התעופה של פאריס

לפני שאכנס לכל התיאוריות והתחושות שהרגשתי כשנהגתי במגאן, אני רוצה להעביר לכם את התחושה שמעביר הרכב הזה במפגש הראשון. קיבלתי את הרכב לכמה שעות, החזקתי את המפתח (או יותר נכון, הכרטיס החכם) ביד והתפלאתי מדוע רנו בחרו בכרטיס שטוח וגדול, ששטחו כשטח של קופסת סיגריות והוא אינו מזכיר שום כרטיס חכם אחר הקיים בשוק. תסתכלו לדוגמא על כרטיסי זיכרון ניידים, קטנים עד כדי כך שניתן להניחם על קצה האצבע, או Disk On Key המגיע עם תוכנות פנימיות ויכולות זיהוי חומרה ואף יכולות שידור וקליטה ללא מגע. אני מקווה שעם הזמן ישכילו ברנו ויתאימו את גודלו של הכרטיס לנוחות הנהג

לקחתי אותה לסופשבוע. בילוי משותף עם היצירה האחרונה של אלופת העולם בראלי נראה לי מדליק, בעיקר כשהאותיות VTS מתנוססות על שמה בגאווה.

קבלתי את המרצדס 350E בסוכנות בת"א. מכונית יפה, מרשימה. מכיוון שלא קבלתי הוראות מיוחדות לגבי תפעול המכונית מלבד ההוראה להיזהר על הצמיגים המאוד יקרים שלה, נכנסתי והתחלתי לחפש איך מתפעלים את החללית הזו. המון חשמל יש בעסק וספר הרכב, אותו אפילו לא פתחתי, בטח דורש עיון ולימוד של יומיים שלושה...

לקחתי את הטוסון, הלהיט התורן, המכונית שקוראת תיגר על גדולות ויקרות ממנה, האלטרנטיבה למנהל שרוצה גם לטייל בשבת, בלי להתעלל במכונית מנהלים היקרה שלו.

סקודה אוקטביה טורבו דיזל אוטומטית. נשמע לי כמו רכב אידאלי למונית, אבל מיכאל, חבר שלי שעושה המון קילומטרים, ביקש שאנסה את המכונית בשבילו. יאללה בסדר.

בחניה של ירחון אוטו חנתה היפיפייה, צבע אפור, לאו דווקא המועדף עלי, נקייה ויפה, צמיגים רחבים ספורטיביים ואפילו במצב טוב (כלומר שכתבי הרכב לא התחרעו עליהם, או לפחות לא יותר מדי).

נסעתי למשרדי יבואן פולקסווגן בבני ברק, כולי ציפייה. בכל זאת, גולף GTI ולא סתם, כזו שקיבלה מלא מחמאות, שמשתמשת בתיבת ההילוכים החדשה והמפורסמת של פולקסווגן, ה- DSG ומצויידת ב- 200 סוסים גזעיים. נשמע לי כמו נוסחה מנצחת

דני מ"אוטו" (פרומצ'נקו, אלא איזה דני?..) קבע איתי ב-6:30 בבוקר. אני העדפתי 6 עגול אך לדני בא לישון עוד כמה דקות, כאילו שזה משנה, אחרי כמה דקות באיוו + שיחה איתי (מעניינת ומרתקת כמובן) + האצה אחת ובלימה אחת, כל אחד היה מתעורר, בלי קשר לשעה

היגואר שלקחתי שידרה לי מיד מסר כפול. מצד אחד "אני יגואר", קוים מעוגלים, יופי של יגואר, מין עגלגלות מפונקת של מכונית עם הסטוריה. מצד שני קטנה יחסית, צנועה במימדים ובנוכחות

הגטס הפופולרית של יונדאי עוברת מתיחת פנים קלילה וקיבלה מנוע חדש. לקחנו אותה לסיבוב קצר כדי לבדוק עד כמה היא באמת שונה מהגטס היוצאת

יגואר. החלום של אבא שלי. הוא תמיד אמר שיום אחד תהיה לו יגואר. ואז נפלה לי אחת ליד, ולא לסיבובון. ליומיים רצופים.