|
|
|
|
לרדת בגדול -וידויים חושפים
בארץ קטנה כזו, שבה כולם מכירים את הבן דוד של כולם מגולני, דורשת תוכנית כמו "לרדת בגדול" בירור מעמיק בסוגיה הבאה: איך מתמודדים כל כך הרבה אנשים על הזכות לחשוף את עצמם בצורה אינטימית כל כך בפני העם היושב בציון. תיגל נשיא נשלחה למיונים בווינגייט בבגד ים (המתמודדים, לא הכתבת) כדי לברר
|
בהוראות ההפעלה לריאיון עם הדוגמנית המצויה מונחה הכותב להגיע תמיד אל הקטע שבו היא תגלה איך, לעזאזל, היא עושה את זה. במקום לעזור לנו קצת ולספר כמה תובענית היא ההליכה היומית לחדר הכושר וכמה משעמם לגרוס רק חסה, היא לרוב תחייך ותגיד שאין לה מושג מה עושה אותה כל כך רזה. היא בכלל מתה על שוקולד. ואנחנו, שוטים שכמונו, הרי לרגע לא נחשוב שאולי פשוט לא מתאים לה לשתף את כל עם ישראל בתוכנית ההרזיה שלה (במקרה הטוב. במקרה הרע - בתוכנית ההקאה).
אנחנו נעדיף לחשוב ששוב זה אנחנו שלא בסדר, זה אנחנו שלא עושים מספיק. או יותר טוב, זה ההורים אשמים. לעומת זאת, כשאדם שמן ישתף אותנו ויספר שהוא לא מבין איך הגיע למצב הזה, יגיד שהוא אוכל ממש כמו כולם ועדיין משמין, הרי לרגע לא נבחר באופציה ההומנית ונאמין לו. הוא מוותר לעצמו מהר מדי, נחשוב בשקט, הוא חסר שליטה עצמית. אנחנו הרבה יותר חזקים.
ואם לא מספיק שגם ככה קשה להיות שמן, גם הריאליטי שסידרו להם הרבה הרבה יותר קשה. רזים צריכים לשיר, לרקוד, להתמרח באיזו וילה. משמן מצפים להרעבה, לשעות על ההליכון, לחשיפה אישית, לטלטלות רגשיות וכן, גם לפדיחות. ומה שטוב לשמנמנים האמריקנים של "The Biggest Loser", אין כל סיבה שלא יהיה טוב לשמנים היושבים בציון.
"The Biggest Loser" היא תוכנית של רשת אן-בי-סי האמריקנית (שתי עונות של הגרסה הנוכרית שודרו בישראל בערוץ יס וויקנד). בתוכנית מתמודדים 12 שמנים על התואר המפוקפק: המפסיד הגדול. הם מסתגרים לתקופה של שלושה חודשים בחוות כושר, ללא קשר לעולם החיצוני, ושם הם עוברים סדנאות כושר ודיאטה אינטנסיביות בעזרתם האדיבה של ברבי וקן, מדריכי כושר מהממים.
כצופה נלהבת
של התוכנית בלועזית (וכשאני אומרת נלהבת אני מתכוונת לדמעה בזווית העין לאחר כל ניפוי), הצלחתי לדחוק בעצמי להצפין למכון וינגייט בשבע וחצי בבוקר כדי לבחון מקרוב את המיונים לגרסה המקומית. את 35 האנשים שחיכו שם על הדשא בכלל לא הרשימה ההקרבה שעשיתי (ויתור על הפוך בשמש התל אביבית). הם היו, איך לומר, אהממ. . . - טוב זה יהיה מגוחך להתעקש להיות פוליטיקלי קורקט דווקא במקרה הזה-שמנים, שמנים שהתכוננו למרוץ שליחים.
הם גם נראו מרוצים למדי. למרות המירוץ המתוכנן. נרגשים מהמעמד הם עמדו על נקודת הזינוק באצטדיון המקומי וחיכו בקוצר רוח ליריית הזינוק (ואכן היתה אחת כזו), רק מחכים להוכיח לאנשי ההפקה שהם בדיוק מה שהם מחפשים - אנשים שמצד אחד לא זזו מימיהם, אבל מצד שני יודעים איך לזוז. הם היו כל כך לחוצים להפגין מוטיבציה שכבר כשהבמאי קרא "אקשן", עוד לפני הירייה, הם פרצו קדימה, גוררים גיחוכים קטנים בקרב אנשי ההפקה המשופשפים.
ואז נשמעה הירייה המיוחלת, וכך, בשמש הפברוארית הנתנייתית הנפלאה יצאו המתמודדים לריצת חייהם. הם רצו כמו שהם לא רצו כבר הרבה מאוד זמן וגם ניסו בדרך להיראות אינטראקטיביים ומנהיגים כדי להרשים את עיני ההפקה הבוחנות. כבר אמרנו שריאליטי של שמנים זה לא פשוט?
עדיין מתנשפים נשלחה חבורת העליזים למשימה הבאה והתובענית לא פחות: שלב בגד הים. זה היה השלב שבו נקטה ההפקה בצעד מעליב משהו, כשכמה מהמשתתפים נקראו להתראיין בפני הצוות של גיא פינס. אכן, סלקציה מקוממת שיכולה היתה לאותת לאלה שלא נבחרו כי ייתכן שגורלם נחרץ. המפיקות מיהרו להרגיע ש"זה לא אומר כלום", אבל המאוכזבים נותרו להשקיף מהצד על איילת שני מפטפטת עם הנבחרים .
|
 |
 |
|
 | |
|
 |
| ריאלטי של שמנים זה לא פשוט. צילום: יוסי צבקר |
| | |
|
 |
|
 |
|
אני פה בגלל בעלי. לשעבר
|
|
|
 |
|
|
|
חני מוקדר, אישה נאה וחייכנית בת 38, יצאה מביתה שבקריות בארבע לפנות בוקר במטרה אחת: להוכיח לגרוש שלה שהיא שווה "יותר ממה שהוא חושב. אני, שמבינה דבר או שניים בצורך להוכיח לאקס, חיבבתי אותה מיד.
"אחרי הלידות", היא מספרת, "רזיתי נורא, הייתי ממש פצצה, אבל אחרי כמה שנים התחילו להיות לנו בעיות בנישואים ואני התנחמתי בזרועות השוקולד, שאולי עזר למצב רוח אבל גם לתחת. בעקבות הגירושים, לפני שלושה חודשים, החלטתי שאני צריכה שינוי בחיים ואם אני רוצה למצוא זוגיות לפרק ב', זה לא יוכל להיות בממדים האלה. אני בחורה מאוד רומנטית ומאוד אוהבת לחיות באשליות, אבל היום על כל בחור יש ארבע בחורות פצצות, אז הסיכויים לא מזהירים. היום יש הרבה פגישות עיוורות ושם אתה נבדק על פי רושם חיצוני, על פי כרטיס הביקור שלך, ואני רוצה לתת לעצמי את כרטיס הביקור הכי טוב שיש".
ומה הציפיות שלך מהתוכנית?
"קודם כל לרדת במשקל, ושכולם יראו את ההצלחה שלי, ושבעלי לשעבר יסתכל בכל פרק, והוא יסתכל, ויגיד:'אני הייתי נשוי לבחורה הזו, איזה אידיוט הייתי שוויתרתי עליה כל כך בקלות'".
אבל בכל זאת, חשיפה כזו זה לא קצת מביך?
"מביך אותי, אבל אין לי סוד גדול או דברים שאני מתביישת בהם. וחוץ מזה אני כל כך פטפטנית שכולם כבר יודעים עליי הכל".
והמשפט הזה, "אין לי במה להתבייש", נישא וחוזר בפי כל המשתתפים. אולי ההפקה הטביעה אותו בתת המודע שלהם כדי למנוע ממישהו להבין שאולי בכל זאת יש משהו בחשיפה הזאת שהוא קצת יותר מדי אישי.
"אני לא מתבייש, כי לא עשיתי שום דבר רע. ב' כלבוטק' לא הייתי רוצה להשתתף, אבל פה אין לי בעיה, אני בסך הכל רוצה לשנות את עצמי, אין שום בושה בטלוויזיה", אומר דניאל הילפר, בן 19 מתל אביב.
דניאל לא נראה כמו מישהו שעבר ילדות עשוקה, להפך, שירי הצופים שנשמעים לאורך כל היום מוכרים לו היטב מהבית, אבל בכל זאת כשאני שואלת אותו מה החלום שלו הוא עונה: "לעשות שוב את כיתה ט', רק רזה. זה הגיל שאתה כבר בנוי, זה מי שאתה וזה משפיע על כל האינטראקציה עם הסביבה ובעיקר עם הבנות". ואתה לא פוחד להיכשל בשידור חי? "הפחד מכישלון תמיד מלווה את החיים של השמן. הכישלון רודף אותנו, והמעגל ייסגר רק כשאנחנו נחליט שהוא ייסגר ולא מישהו אחר יחליט בשבילנו".
|
|
|
|
| |
|
 |
| "לעשות שוב את כיתה ט', רק רזה". מתמודד ב"לרדת בגדול". צילום: יוסי אלוני |
/ | | |
|
|
|
|
|
זה תמיד אהבה
|
|
|
|
|
|
|
נראה שלרוב המתמודדים על מקום בתוכנית הצלחה עם בני/בנות המין השני היא מעורר המוטיבציה העיקרי. גם בשיחה עם אתי שטרנברג, רווקה בת 36 מתל אביב, הנושא צץ. כן, חשוב לה לעבור מהפך בשביל עצמה, להיות בריאה יותר, אבל גם היא בעצם מתלוננת על הקושי במציאת בן זוג: "מבחר הגברים שנמשכים לבחורות גדולות הוא מצומצם וזה מקטין את האפשרויות בבחירת בן זוג. נמאס לי לשמוע: 'את יפה, מצחיקה, מעניינת, אבל יש לי בעיה עם המשקל'".
לפני כחודש, כששמעה את המשפט שוב, הבטיחה אתי לעצמה שיותר היא גם לא תשמע אותו. כששאלתי אותה על החשיפה, הצליחה אתי לספק תשובה שכמעט גרמה לי להאמין שמטרת התוכנית היא קדושה: "החשיפה היא החלק הכי מאמת. כשמתמודדים לבד יש נטייה לוותר לעצמנו, כי הרי הקרובים אליי יקבלו אותי כמו שאני. כשזה יהיה מול הציבור הרחב, כשיראו אותנו בסופר ובמסעדות, המחויבות תהיה הרבה יותר גדולה. זה כלי שאפשר להשתמש בו".
ובדיוק כשכמעט שכחתי שמדובר בתוכנית שהמטרה שלה היא רייטינג, פגשתי את טל נבון, תלמיד בכיתה י"ב מחולון. הוא הגיע כי הוא חשב שיהיה מעניין וצחוקים. "בכלל יש לי חברה כבר שלוש שנים", הוא צוהל, "והיא לא רוצה שאני ארד וכל הזמן דואגת שאני אוכל מספיק. אני אפילו העליתי עשרה קילו כדי להיות קרוב יותר לקריטריונים של התוכנית".
באזור הבריכה הצטווינו לא לצלם את המתמודדים בבגדי הים כדי לשמור על כבודם, אבל החבורה העליזה דווקא לא נראתה מבוהלת מבגדי הים יותר מכל אדם אחר בתחילת הקיץ. למרות הרצון הטוב של ההפקה לשמור על תומתם של המשתתפים, לא הצלחתי לאטום את אוזניי לבדיחות ה"לשחרר את ווילי 5" שרצו מאחור. בחור צעיר שעבר שם במקרה לא יכול היה לעצור את קריאות הפליאה שיצאו מפיו, וסיים את ההשתהות במשפט הכה מתחשב: "ובנימה אופטימית זו אני הולך לאכול סנדוויץ'".
אבל גם למתמודדים דאגו לצהריים, והם הוזמנו אחר כבוד לקפטריה של וינגייט ולבופה עמוס בסגנון עדות אולמי "בון טון". חיכיתי לראות מה יבחרו ידידיי החדשים להעמיס על הצלחת. האם ישנסו את מותני הדיאטה כבר עכשיו ויבחרו בעוף מאודה ובסלט ירקות או יבחרו דווקא בבשר המטוגן ובפחמימות. חבורת הגברים שלידם התיישבתי בחרו לנצל היטב את הימים האחרונים של חייהם הישנים. התיישבתי ליד צלחות החומוס שלהם עם צלחת סלט הגזר שלי, והשיחה התגלגלה לנושא האהוב עליי - קולה מול דיאט קולה. מתערובת הכימיקלים המשכנו, כמובן, לאוכל ולדיבור בגנותם של אנשים שלא ממש אוהבים לאכול.
בדרך כלל אני שותקת בשיחות כאלה, חוששת שסודי הנורא ייחשף. אני אוהבת לאכול, כמה לא נשי מצידי. והרבה. הפעם הרגשתי מספיק בנוח לזעוק שנים של שתיקה, על כמה קשה לא לאכול ומרוב שאנחנו מתאפקים בסוף אנחנו אוכלים יותר. הבחור שישב לצידי הביט בסלט הגזר שבצלחת שלי ואמר: "את דווקא לא נראית לי אחת שאוהבת לאכול". ואז יצא לי אותו משפט מקולל, אותו משפט של דוגמניות: "אני מאוד אוהבת לאכול, אבל אני פשוט יודעת להתאפק".
בשביל כל אותם משתתפים שלא זכו לעבור את האודישנים ויצטרכו לשוב ולהתאמץ לעשות את הדיאטה לבד, ולא אל מול פני האומה, יש לקוות שהם לא יבחרו להתנחם, כמו שאמרה חני, בזרועות השוקולד.
| |
תגובות הגולשים
|
|
לכול השמנים והשמנות שבינינו... חברהה אם הםם יכלו להוריד 50 + ממשקלם.. גם אנחנו יכולים..אל תתיאשו!!!!!