עניין של סגנון

סיפור על אישה מבולבלת נואל קווארד כתב אנגלית בחיוך דק. דורי פרנס נתן תרגום עברי מחייך בהתאם. דורין פרנקפורט עיצבה תלבושות, אחת אחת, שאם היו עומדות למכירה היו נחטפות בלי היסוס, מיכאל קרמנקו עיצב במה ומולטי מדיה שמזמינים תנועה עדינה, מרחפת – כמעט כמו הרעיונות של המחזאי – ואבי יונה בואנו (במבי) נתן דרור ללוח הצבעים שלו. כל מה שהיה צריך הוא שבמאי יקרא את הטקסט של קווארד ויבין שמדובר בקומדיה מעודנת. המחזה מספר את סיפורה של גילדה, הנעה ונדה בין המחזאי ליאו והצייר אוטו, ומבחוץ משקיף עליהם בקנאה גלויה סוחר האמנות ארנסט, שאינו מסתיר את אהבתו לגילדה. בסופו של דבר הוא יהיה גם זה שיאיר באור שנון ומר את אורח החיים החופשיים, ואת המחיר שמשלמים עבורם. אבל מעבר לקומדיה זהו בעיקרו סיפור על אישה אחת שנקרעת בין שליטתה בשלושה גברים לבין התלות הנשית שלה בהם, ואי יכולתה לבחור, ולהגיע אל סיפוקה. סיפור על אישה מבולבלת, אולי רעבה, שאינה יודעת מה היא מחפשת, אולי רק אוהבת את השניים באותה מידה. זה אינו משל על שחרור האישה, וזה גם אינו נמשל להומוסקסואליות לטנטית בארון, אף על פי שיש מי שאוהבים לקרוא את קווארד ברוח זו. הבמאית לנה קריינדלין החליטה שזאת פארסה וכי יש להציג את המתרחש כקריקטורה. אולי כדי להצחיק יותר מכפי שמאפשר הטקסט, אולי כדי להעביר איזה מסר מוקצן על נשים שטורפות כדי לא להיות קרבן. אבל הבימוי הזה סכמתי מדי ולא מעורר עניין בדמויות, ובשעה הראשונה אפילו נמשך בקצב איטי ומשעמם למדי. דראג קינגס אפרת בן-צור עושה מאמצים ניכרים לעצב דמות שלמה, אבל אינה מצליחה לחרוג מהסגנון המוגזם שנכפה על משחקה, כמו על משחקם של שני המאהבים – ישראל דמידוב בתפקיד הצייר אוטו, שלרגע אחד אינו מפסיק לצחקק, ויחזקאל לזרוב בתפקיד המחזאי ליאו, במשקפיו הגדולים ותנועות כף יד נשיות. שני אלה מצליחים לעורר את התרדמה בעשרים הדקות האחרונות של ההצגה, כאשר הבמאית הופכת אותם, לשמחת לב הקהל, לדראג-קינגס של הבמה הישראלית. רק עמי ויינברג בתפקיד סוחר האמנות ארנסט מצליח להתגבר ולעצב דמות אמינה, בעלת נוכחות ברורה, ובסופה של ההצגה להיות היחיד שאומר את הטקסט של קווארד בסגנונו המדויק – כהבזק חד פעמי של השכל הישר ושל כאב וזעם. בתפקידי המשנה בלטה אביבה מרקס בתפקיד הבורגנית המתפעלת מיצירות אמנות. גלי גושבה הייתה סוכנת בית נטולת הומור, קלים קלמנקו וסבטלאנה דמידובה השלימו את הצוות. בסופו של דבר "עניין של סגנון" דומה לתבשיל שאמור להיות מעודן והטבחית הקדיחה אותו מעל ומעבר וטעמו אבד.