Twisted Metal: Head-On ל PSP

במהלך השבועיים האחרונים אבטחתי יישוב בבקעה, לא חשוב מאיזו עדה. כן, במהלך השבועיים האלה שיחקתי לא מעט ב- Twisted Metal: Head-On על ה- PSP שלי (שלך?! – א.ג.). זה, כפי שחדי-האבחנה מביניכם וודאי שמו לב, הוא הנושא של ביקורת זו, ואנחנו נגיע אליו עוד מעט. אבל מכיוון שבמשימת אבטחה מהסוג שתואר למעלה יש לאדם מן השורה הרבה מאוד זמן פנוי, אי אפשר שלא לפצוח בתהייה: משחק של קרבות בנשק-חם בין מכוניות – מי בכלל חשב על הרעיון הזה? בדמיוני כבר ראיתי חבורה של מפתחים משועממים, בוהים להם במשחק מרוצים כזה או אחר. לפתע, אחד מהם קם - מנורת הלוגן מטפורית מהבהבת מעל ראשו - וקורא בקול רם: 'מצאתי! אתם יודעים מה המשחק הזה צריך בשביל להיות מושלם? משגר רקטות!'. מספר חודשים לאחר מכן, חושפים המפתחים את התשובה שלהם למרוץ המכוניות המשעמם, שכוללת גם משגרי רקטות. רק מספר חודשים לתוך שלב בדיקות הבטא אחד מהם מתעשת ואומר: 'וואו, זה באמת נראה נחמד והכל, אבל לאן נעלם לנו הקטע של המרוץ?'. שאר המפתחים מושכים בכתפיים הלא-חסונות שלהם (בכל זאת, מפתחי משחקים), ומתעלמים מהבוגד קטן-האמונה. מה הוא חושב על דברים כאלה בכלל, כשבקצות האצבעות שלו מונח משגר רקטות? Twisted Metal: Head-On הוא משחק שבו, בהתאם למסורת משחקי Twisted Metal, יש למכוניות משגרי רקטות. ויש להן גם מכונות-ירייה, פצצות נאפלאם, טילים מתבייתים, פצצות המופעלות בשלט-רחוק ובמקרים מסוימים, אפילו טורנדו (כן, נו, טורנדו). כל זה ממש מגניב והכל, אבל אי אפשר לתהות למה במשחק כזה היה צריך מכוניות מלכתחילה. אבל למה שנחשוב על דברים כאלה, כשבקצות האצבעות שלנו מונח משגר רקטות? Quake על גלגלים שלושה מצבי משחק יש לו, ל- Twisted Metal: Head-On. בראשי שבהם, מצב ה'סיפור', אין יותר מדי סיפור, אבל לאף אחד לא באמת אכפת. הוא נותן לשחקן לבחור כלי רכב אחד מתוך שורה של כלי רכב המיועדים לטורניר ה- Twisted Metal, כשלכל אחד מהם יש נתונים משלו: שריון, כוח אש, מהירות והתקפה מיוחדת. על השחקן להוביל את כלי הרכב הזה דרך 11 שלבים, לנוכח אתגרים הולכים ועולים ברמת הקושי, על מנת לנצח במשחק. אה, והעלילה (אם זה מעניין מישהו) עוסקת בטורניר בשם Twisted Metal אותו מארגן בחור בשם קליפסו, שמבטיח להגשים משאלה אחת למנצח בטורניר. שיהיה. מרבית השלבים במצב הסיפור זהים לשלבים שמציע מצב משחק אחר – ה-Challenge. הם זורקים את השחקן לזירה עם עוד מספר כלי רכב, ודורשים ממנו להיות האחרון שנשאר בחתיכה אחת. בנוסף לנשק הבסיסי (מכונת ירייה), יש עוד ארסנל שלם של כלי הרס המפוזרים ברחבי השלבים (חלקם תוארו למעלה), נשק מיוחד שמתחדש בקצב קבוע, ו'צלבי ריפוי' המאפשרים לשחקן לספוג עוד קצת נזק לפני הפירוק הבלתי-נמנע. כמו Quake, רק עם מכוניות. כן, כמו שהסברתי בתחילת הכתבה, קשה מאוד להבין מה החלק של ה'מכוניות' בסיפור הזה. מבחינתכם, המכוניות לא שונות במיוחד מבני האדם והחייזרים של Quake: הן יכולות לקפוץ, הן יכולות להסתובב במקום והן עושות כל מה שידידיכם בעלי שני הרגליים עושים. הן אפילו יכולות 'לרוץ', אף על פי שקוראים לזה Turbo והשימוש בו מוגבל. בקיצור, Twisted Metal: Head-On הוא לא משחק נהיגה. הוא משחק פעולה, רק שבמקרה יש בו מכוניות. אבל בתור משחק פעולה, Twisted Metal בהחלט עושה עבודה נהדרת. הוא מהיר (אם כי לוקח די הרבה זמן למות בו), המפות שלו רחבות ומלאות בניואנסים קטנים וסודות שכדאי ללמוד, וכלי הנשק שלו (גם אם רובם המכריע לא מקורי יותר מדי) מספקים כשמשתמשים בהם. וזה עובד. במהלך מרוץ מטורף אל צלב הריפוי הקרוב אליכם, כשפצצות שלט-רחוק מנערות את הרכב שרודף אחריכם, וטילים מתבייתים חוצים במסלולים בלתי-אפשריים את האוויר, אי אפשר שלא להרגיש איך כל גלגלי-השיניים של המשחק מסתובבים בתיאום מושלם. אין ספק, שמחת ההרס והחורבן (או השמחה-לאיד, במקרה שאתם היחידים ששורדים את הקטע הזה) ממלאת את רחובות הערים של Twisted Metal בכל שלב ושלב. האט! צומת מסוכן לפניך! זה מעביר אותנו בקלילות לנושא הרחובות. מרבית השלבים של Twisted Metal מתרחשים ברחובות ערים מפורסמות ברחבי הגלובוס. עיצוב השלבים, אני מוכרח לציין, משתנה ברמתו, אבל מרביתם יותר מ'ראויים'. הם מציגים איזון טוב בין שטחים פתוחים לאזורים סגורים וכמות מכובדת של סודות לגילוי. אבל החלקים המשעשעים ביותר בשלבים האלה הן משימות הבונוס שמפוזרות בהם. ברחבי השלבים פזורים משגרים מיוחדים, בהם יכול להשתמש הנהג החרוץ על מנת לעבור למשימות בונוס מיוחדות, מחוץ למפה בה הוא מתחרה. התוכן (והאיכות, למען האמת) של המשימות הללו משתנה בפראות: חלקן ידרשו מהשחקן לנצח במרוץ פשוט, וחלקן ידרשו ממנו לפוצץ פרצופי ליצן המרחפים במסך על מנת לתפוס 'כוכבים'. מוזר, אבל נכון. הצלחה במשימות הללו תקנה לשחקן בונוס מיוחד בשלב ממנו הוא ניגש למשימה, אבל די מציק לעצור את האקשן באמצע על מנת לשחק במשימות הללו. בכל זאת, מדובר בתוספת נחמדה. כהרגלם בקודש של משחקים רבים, המשחק במצב הסיפור של Twisted Metal: Head-On מאפשר לשחקן 'לפתוח' שלבים וכלי רכב חדשים בהם יוכל לשחק במצבי המשחק האחרים. כל החבילה הזו סובלת משתי בעיות: הראשונה – היא קצרה מאוד. לאחר אימון קצר, ברמת המשחק הבינונית, אפשר להגיע לשלב האחרון במשחק בתוך קצת יותר משעתיים. השנייה – וזו הסיבה שבגללה אמרתי 'אפשר להגיע לשלב האחרון' ולא 'אפשר לסיים את המשחק', היא שמסכי ה'בוסים' של מצב הסיפור הם משעממים במקרה הטוב, וקטסטרופאליים במקרה הרע (כלומר, במסך האחרון). הם בדיוק ההפך ממה שעושה את Twisted Metal טוב: המהירות, העניין והכאוס שמשתולל על המסך נעלמים כליל. וחבל. מעבר למערכה הבסיסית החסרונות הללו, הו-כמה-משמח, בולטים הרבה פחות מחוץ למצב הסיפור. שני מצבי משחק נוספים זמינים לשחקן היחיד: Challenge ו- Endurance. בשלב זה הגיימר הוותיק ישאל, בוודאי, מדוע אני לא מפרט על מצב המשחק מרובה-המשתתפים באינטרנט, בו תומכת קונסולת ה-PSP המתוחכמת דרך חיבור ה-Wi-Fi שלה. התשובה היא שאפשר לסכם את זה בשלוש מילים: כיף, כיף, כיף. אם אתם מוצאים שחקנים שאפשר לשחק נגדם ב- Twisted Metal: Head-On, אשריכם. ההבדל רציני למדי. בערך כמו ההבדל שבין משחק ב- Unreal Tournament נגד המחשב לעומת משחק ב- Unreal Tournament נגד יריבים אנושיים. איפה היינו? אה, כן – Challenge. במצב הזה אתם פשוט נזרקים לזירה כנגד עד חמישה יריבים, לפי בחירתכם. פשוט, קל וממכר. במצב השני, ה- Endurance, אתם משתתפים בקרבות אחד-על-אחד בזה אחר זה. שני המצבים הללו לא מציגים משחקיות שונה, אבל הם כן מציגים את התמצית של Twisted Metal: אקשן, כאוס... אתם מכירים את הסיפור. פרסומתאז עם מה זה משאיר אותנו? הגרפיקה של המשחק טובה, אבל לא בצורה קיצונית. המוסיקה מוצלחת, אבל כמעט אף פעם לא מצליחה לבלוט מספיק מעל רעשי הרקע. השליטה מוצלחת במיוחד, אבל המשחק עדיין עושה שטויות מדי פעם (כמו התעלמות הפגנתית מהוראת 'קפיצה' במקרים מסוימים). למעשה, אם מתעקשים לבחון כל צד של המשחק בנפרד, קשה למצוא היבט שהוא יותר מ'ממוצע'. אבל כאן מדובר במקרה קלאסי של שלם המתעלה על סכום חלקיו. יש ל- Twisted Metal: Head-On בעיות קטנות, ובהרבה תחומים הוא לא עושה עבודה יוצאת דופן. אבל ברגע שבו תכנסו למצב ה- Challenge (או טוב מכך, למצב משחק הרשת) ותדהרו אל מתחת למגדל האייפל כשבעקבותיכם שני יריבים צמאי-דם וקליעי מכונת-ירייה עושים לכם שמות בפגוש האחורי... באמת שלא יהיה לכם אכפת. זה כיף, ואני אוהב את זה.